בועז, אני רוצה, בבקשה, לפתוח בבשורות נוראיות שקיבלתי ממש עכשיו. מור שמלי שמה קץ לחייה. מור שמלי הייתה בת זוגו, אישתו של אלון שנרצח ב-8 באוקטובר אחרי שלא החזירו אותם לארץ ממצרים. ב-8 באוקטובר קבוצת ישראלים עדיין סיירה במצרים, ואחד המאבטחים באחד המוזיאונים פתח באש על אלון ורצח אותו שם. ההתנהלות החל מכוחות הביטחון, בית החולים – מה שהיא עברה שם היה סיוט של ממש.

גם שר החוץ, גם משרד החוץ. אני הייתי איתה בקשר רציף. פעם אחת היא איימה בהתאבדות ואני שלחתי אליה משטרה ומד"א הביתה, כדי לראות שהיא בסדר. זה מקרה ממש כואב באמת, אחרי מה שהיא עברה שם והסיוטים שרדפו אותה יום ולילה. בשורה נוראית באמת. היה לי חשוב להזכיר אותה ולהזכיר את המקרה הנוראי הזה. עם כל הזוועות של 7 באוקטובר, היו זוועות נוספות ביום שאחרי. זה מגיע יום אחרי שג'וש בון שם קץ לחייו אתמול. לוחם ששירת שנתיים בעזה. אני שמחה שאחרי מאבק הסכימו לקבור אותו בהר הרצל. הוא יגיע לקבורה היכן שהוא ראוי. הוא היה באמת האח הגדול של החיילים הבודדים פה במדינת ישראל, וזה מסר חשוב גם להם. תודה על כך שהם עזבו הכול, במדינות שמאוד נוח להם לחיות, ללמוד, לעבוד. עזבו הכול ובאו לכאן כדי לשרת את המדינה. זה מזכיר לנו עד כמה אנשים נלחמים כדי לבוא לזכות האדירה הזאת, לשרת כאן את מדינת ישראל, ואיזו זכות אדירה זאת.

חבל שהיינו צריכים להיאבק על זה.

איזו זכות זאת, אנשים שטוב להם במדינות המוצא שלהם, יכולים ללמוד, לעבוד בביטחון, ומחליטים לא רק לבוא לכאן, אלא לשרת שלוש שנים שירות קרבי כדי להגן על מדינת ישראל בצד השני של האוקיינוס. לקבל את הזכות האדירה הזאת. גם ב-7 באוקטובר, אנשים שהיו במקומות שונים ברחבי העולם - - -

עזבו הכול ועלו על מטוסים כדי להגיע לכאן, להגן על מדינת ישראל, על עם ישראל. צריך לזכור שלפני הכול, לפני שזאת חובה, לפני הצורך הביטחוני, זאת זכות אדירה שניתנת לנו. גם לנו, כנשים, זאת זכות אדירה לשרת את מדינת ישראל. לאורך השנים נלחמנו על הזכות הזאת, כדי לשרת ולהגן על מדינת ישראל. השיח שהיה בדיון הקודם פשוט לא מכבד את המעמד ואת הנשים לאורך דורי דורות, גם אחורה, שהקריבו ונלחמו על הזכות הזאת. החל מסבתא שלי שהגיעה מצרפת כדי להתגייס לפלמ"ח. לא שאלו אישה, גבר, איפה, כמה. הינה הנשק, צאי להילחם על מדינת ישראל. כמו נשים רבות נוספות עוד לפני קום המדינה, שראו בזה זכות אדירה אחרי מלחמת העולם השנייה וגם תוך כדי המלחמה. ואולי להזכיר גם את ישראל אייכלר, את אבא שלו, ששירת במחתרות כלוחם פה במדינת ישראל, כדי להילחם על מדינת ישראל. חרדים היו גם מגויסים ונלחמו לשחרר את מדינת ישראל.

אני רוצה לגעת בנושא הנשים.

נכון, ועדיין חשוב לי להגיב על זה, בועז.

חשוב לי להגיד דברים שלא נאמרו לפני כן. אבא של ישראל אייכלר, כחרדי, וחרדים ששירתו, הייתה להם הזכות האדירה לשרת במחתרות כדי לשחרר את מדינת ישראל. הם קיבלו אישור מהרבנים שלהם להילחם גם בשבת בגלל פיקוח נפש. הם נלחמו במחתרות וגם נשים שירתו במחתרות. נשים אדירות, שיש להן זכות אדירה גם במלחמה הזאת על ארץ ישראל. גם שם, החרדים שירתו לצד נשים במחתרות, כשיש להן הזכות האדירה הזאת, ההיסטורית, לומר: אנחנו שחררנו את מדינת ישראל, נלחמנו עבור מדינת ישראל. חשוב להזכיר שגם היום צריך למצוא את המסגרות לחרדים בחוק הגיוס. אנחנו עובדים על זה, כדי שהן יותאמו להם, אבל לא לשכוח שאסור שזה יפגע במה שאנחנו נלחמנו עליו כנשים.

זה לא ברור. הדברים שנאמרו לא היו ברורים. תקשיב, הקמפיינים שיש היום נגד שירות נשים - - -

אני מבקשת שזה גם יעוגן, כפי שנאמר לפני כן, בדיווחים ברורים לוועדת חוץ וביטחון, כדי לוודא שאותו שירות שלנו, שאנחנו נלחמנו עליו עשרות שנים, לא ייפגע.

ועדיין חשוב לי לחזור ולהזכיר את זה. אני מבקשת ממך, בועז, להכניס את הסעיפים שיוודאו שאין בזה פגיעה.

אני רוצה לגעת גם בעניין סעיפי הפיקוח, ובעיקר בעניין גיל הפטור.

אני אגיב ספציפית על עניין חוק הפטור.

אני אמתין.